כשהגענו לחווה בשנת 2002 אל אדמת מדבר עזובה, מלאת אשפה ומוזנחת ידענו שהכי חשוב להחיות אותה מחדש, למעשה אחת הסיבות שבחרנו דווקא את השטח הזה הייתה שהשטח דרש שיקום לאחר שהפך למזבלה האזורית ולאחר שהצבא ששלט פה השאיר אותו מופרע ופגוע, הדבר הראשון שארך מס' חודשים ונמשך עד היום היה לפנות את כל שאריות האשפה הרבות שהשאיר אחריו הצבא ששלט על השטח שנים רבות שכן השטח עליו ממוקמת החווה היום היה בעבר שטח אש פעיל, קורה לא מעט שאחד האורחים שמגיע להתארח בחאן במדבר פתאום אומר: "אני מזהה את השטח הזה! ישבתי פה באוהלים עם החברה' של גבעתי!" סימנים של הצבא ניכרו בכל פינה: מחפורות של מטווחים, אינסוף קליעים בכל הגדלים, שפע כלי אוכל וסכום צבאיים, חביות, בלטות, חוטי תיל ואפילו נפלים שפונו בעזרת חבלני משטרה שהזמנו, אפשר היה לקבוע בקלות היכן הבור של המוסך הצבאי מוקם, היכן היה חדר האוכל והאוהלים- כאשר הצבא פינה את השטח היה קל לו יותר לקבור ולכסות חלק מהציוד מאשר להובילו וככה שנה שלמה רק ניקינו את השטח בעזרת טרקטור שופל גדול וחמש אמבטיות אשפה ענקיות שפונו מפה, בנוסף לפסולת הצבאית פונו גם ערמות רבות של פסולת בנין שהושלכה פה כי זה היה נח וזול וגם מצבורי בטון שהושלכו ממשאיות בטון ממפעל בטון סמוך שהיה לו נח להפטר מהשאריות שנותרו במשאית והאחרונים שאת עקבותיהם ניתן היה לראות בבירור היו רועי צאן בדואים שעברו עם עדריהם והשאירו כמויות אשפה אדירות! וככה שנים רבות נוצרה בשטח פגיעה אקולוגית חמורה, בשבילי זו היתה שליחות לנקות ולטהר את השטח והסיפוק רב יותר בעניי מאשר להגיע לאדמת מדבר בתולית ולהפר את השקט שלה.
לאחר הניקוי הראשוני שכלל גם הוצאת מרבצי בטון מנחל הימן הסמוך שאינו נמצא בתחומי החווה – עכשיו יכולנו להתפנות למלאכת הבנייה של הצימרים.
כמו הקש המחובר חלקים חלקים בחבילות הקש הדחוסות שיוצרות יחד אחד, ככה סיפור הקמתם של הצימרים שלנו בחוות הבודדים מתנת מדבר, סיפור של חלוציות, חזון, הקמה אמונה ואומץ, והריי הסיפור לפניכם אך לפני כן הקדמה קצרה:
במסע שלי באוסטרליה בעקבות "בניה אקולוגית" הגעתי לכפר אקולוגי מיוחד ושם פגשתי לראשונה בניה בבלות קש – הוקסמתי ולא יכולתי להפסיק להתפעל מהאסתטיות, מהיצירתיות, מהחיבור לאדמה ומהפשטות שמאפיינים סוג בניה זה. בזמן שהותי בכפר זכיתי להשתתף מס' פעמים בגיוס חברתי קהילתי התנדבותי שבמסגרתו התנדבו תושבי הכפר ליום עבודה משותף בו הצליחו יחד להרים בית שלם ומטויח לטובת אם חד הורית שחיה עם ילדיה בחלק מבודד ומרוחק של הכפר או משפחה שהיתה זקוקה לעזרה, סוג בניה כזה זוכה לכינוי "בית ב24 שעות" – כי הבניה עצמה נעשית קוביה מעל קוביה כמו לגו ענק ומהר מאוד מתקבל מבנה יציב ויפהפה.
כבר אז חלמתי ליישם את הטכניקה ולא תיארתי לעצמי כמה מהר זה יקרה…ואיך תתאפשר בידנו הזכות לארח אנשים בצימרים במדבר שנבנו על טהרת הטבע, האדמה והאהבה.
עם הרצון בלב לבנות צימרים במדבר עם נשמה וחיים משל עצמם החלטנו לגדל את הקש בעצמנו ואז לכבוש אותו לבלות קש קטנות שיתאימו לבניה, וככה עם בוא הסתיו חרשנו את השדות וזרענו זרעי שעורה בזריעה ידנית ומסורתית… ממש כמו של פעם… בתנועות מעגליות של השלכת הזרעים ותפילה לגשם.. שאכן הגיע והנביט את הזרעים לשיבולים מרשימות.
עכשיו הגיעה עת הקציר ולאחר מכן שעת הכבישה שלטובתה הבאנו מכבש מהצפון הרחוק המיועד לכבישת חבילות קש קטנות ודחוסות במיוחד לצורך הבניה וכל מה שנותר הוא לתכנן ולהעמיד את הבלות כמו לגו ענק אחת על השנייה וליצור קירות, פתחים לחלונות ודלתות…לאט לאט בקצב המדבר ובעזרת השיבולים הלוחשות…האבנים המשתלבות שנאספו אף הן מהשטח שלנו….העץ…..נאספו להם חומרי הטבע יחד ליצירת אומנות נפלאה וכל מה שנותר הוא להודות ולשבח!
אוסיף ואומר שכאשר אורחי הצימרים והחאן אומרים לי :"יש כאן משהו אחר באוויר…תחושה נקיה של שלווה…"
אז אני מחייכת לעצמי ואומרת תודה לאדמה, לגשם, לזרעים וליושב במרומים ששולח לנו שפע וברכה, אמן!